:תיק הפקה - אלמוג

תחקיר

וירוס הקורונה פגע קשות בתחומים רבים בישראל ובתוכם גם בתחום האופנה. הכנסתם של מעצבים רבים ושל חנויות האופנה נפגעו בצורה בלתי רגילה, חנויות מעצבים רבות נסגרו, מעצבים רבים החלו לעבוד בתור שליחים או עבודות מזדמנות אחרות על מנת להביא פרנסה הביתה. לדוגמה, אורלי רזילי אשר נאלצה לסגור את הרשת בעקבות סגירתו. 
"סגירת רשת רזילי מתווספת לפרידות רבות בענף האופנה בשנתיים האחרונות. רזילי היא רשת האופנה הראשונה בישראל שסוגרת מיד עם החזרה לשגרה בתום חודשיים של הפסקת פעילות החנויות בקניונים, וייתכן כי היא לא האחרונה. "
מתוך הכתבה על סגירתה של רשת רזילי- https://xnet.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5728938,00.html 

בכתבה שלי ראיינתי את מעצבות האופנה הצעירות, אן דהן וחן חוה. פגשנו אותם בתצוגת האופנה שהוזמנו אליה, הן הגיעו בתור מעצבות הלבוש של עדי ביטי ומיכל אנסקי שהלכו על המסלול. 
אן דהן היא מעצבת צעירה מטעם שנקר- https://www.shenkar.ac.il/he/news_items/fashion-israel-ann
חן חוה מעצבת לרוב שמלות כלה ובעקבות המצב שהפחית בחתונות גדולות ושמלות כלה מעוצבות היא מתנסה היום בבגדים הפשוטים של היום יום. 
נושא האופנה תמיד עניין אותי, המצב שנכנסו אליו מעצבים צעירים ורשתות אופנה סיקרן אותי מאוד ונהנתי מאוד לחקור על הנושא ולראיין בנות שחוות את השינוי הגדול שנוצר בעצמן, גם אם הקשיים נוצרו בתחילת דרכן. הסגנון של הכתבה שלי היה סגנון של כתבה שתמיד חלמתי לעשות ומאוד נהנתי לבנות אותה. 

פרוטוקל מעקב
נושא הכתבה הוא איך הקורונה משפיעה על מעצבי אופנה שכולנו מכירים ואיך בימים אלה נראית תצוגת אופנה למרות כל ההנחיות. בכתבה מצולמת תצוגת האופנה שנערכה בחודש נובמבר במהלך שבוע האופנה בישראל. בתצוגה מופיעות נשים מפורסמות אשר מייצגות עולמות שונים בעולם התקשורת. הנשים לבושות בחליפות/ שמלות בגוונים שונים של ורוד משום שמטרת התצוגה היא לעורר את המודעות בקרב הנשים במדינה בנוגע לבדיקות וגילוי מוקדם של סרטן השד. שמה של תצוגת האופנה הוא "אחת מתשע". 
התצוגה מתקיימת בהתאם להנחיות כאשר רק אנשי מקצוע בחדר- צלמים, עורכים, אנשי תאורה, מעצבות הבגדים ואנשי תקשורת. עשרה אנשים בסך הכל. כל אחת בתורה נכנסת לחדר ללא קהל רק עם אנשי מקצוע ועולה על המסלול כשמתנגנת ברקע מוזיקה, מצלמים אותן בוידיאו ובתמונות סטילס. בכתבה שלנו ראיינתי את חן חוה ואן דהן שעיצבו את הלבוש של מיכל אנסקי ועדי ביטי. הן משתפות מה עובר עליהן בתור מעצבות צעירות שצריכות להתמודד עם משבר הקורונה שמפריעה להן בדרך להצלחה. הן מסבירות איך הן מתמודדות עם ההגבלות ועם הקשיים שנוצרו- אין אירועים, אין חתונות ולכן אין הרבה סיבות לעיצוב אך הן אינן מתייאשות, הן פועלות בכל הכוח וחדורות מטרה, להתפרסם לשגשג ולהצליח. אני ועמית יצאנו לתצוגת האופנה ביום השני שלה בתאריך 16 בנובמבר, 2020. כמה ימים לפני הלכנו לבית הספר לקחת מצלמה, חצובה, תאורה ומקרופון. עיצבנו את המקרופון עם הלוגו של האתר והאינסטגרם שלנו. כתבנו שאלות למעצבות האופנה שנראיין באופן כללי משום שלא ידענו מי הולכת להיות שם. אבא שלי הסיע אותנו לשם כמה שעות לפני שהמופע התחיל. פגשנו את המעצבת של מיכל אנסקי- אן דהן, ששמחה שנראיין אותה, היא עמדה איתנו בחוץ מול המצלמה וענתה על השאלות. לקראת הסוף הגיעה עדי ביטי עם המעצבת של השמלה שלה- חן חוה. היא הייתה מאוד נחמדה וענתה על השאלות בשמחה ובצורה מפורטת וברורה. היא הגיעה חדורת מטרה להעביר מסר ולהעלות את מודעות הציבור לגבי התמודדותם של מעצבים צעירים עם משבר הקורונה. 

​

שאלות שנשאלו
אן דהן: 

• בתור מעצבת צעירה איך את מסתדרת בימים אלה? 

• זה נכון שאת מעצבת מטעם שנקר? 

חן חוה: 

• בתור מעצבת צעירה איך את מתמודדת בימים אלה?

• יצא לך לעצב שמלת כלה בזמן האחרון? 

• ואת רואה את הקורונה כמשבר משמעותי?  הוא מפריע לך בדרך נגיד אם תכננת לעשות משהו וזה עוצר אותך?

• איך את מרגישה עם זה שהגעת היום ועיצבת לעדי את השמלה שלה? 

 

עריכת כתבת הוידאו
חלק מן השאלות שנשאלו נשאלו בהתאם לתשובות קודמות והן אילתור במקום, התמונות סטילס צולמו תוך כדי הסרטונים ותוך כדי ההופעה על המסלול של הבנות. הראייונות היו קצרים יחסית ולכן לא ויתרנו על שום חלק ממה שנאמר. בחלק מהזמן שהיינו שם ביקשו מכולנו לצאת החוצה חוץ מהצלמים של התצוגה עצמה בגלל שהיינו הרבה אנשים בפנים ולא רצו לחרוג מההנחיות ולכן השארנו את המצלמה דולקת ומצלמת כשיצאנו לבחוץ אבל חלק מהמשתתפות לא הספקנו לצלם. 
הראיון צולם במועדון החמאם ביפו, איפה שנערכה תצוגת האופנה. הראיון של חן חוה נערך בתוך האולם עצמו אחרי שעדי ביטי סיימה את המסלול ורוני דלומי מתארגנת לעלות, והראיון של אן דהן נערך בחוץ של המתחם. בשתי הראיונות אני מראיינת אותן כאשר אני עומדת מולם ומחזיקה להן את המקרופון כשהן מדברות. המצלמה לצידינו והתאורה תלויה עליה. בחלק מן הצילום סובבנו את המצלמה שתהיה מול וקרובה אל המראויינות עצמן בלעדיי על מנת להתמקד בהן ועל מנת ליצור עיניין כשיש עוד זוויות צילום. כשחיפשנו שירים לכתבה התייחסנו לשירים של העצמה נשית בין אם נשים שרות ובין אם הן מעצימות דרך מילות השיר. לבסוף בחרנו את השיר “that’s my girl” של הלהקה Fifth harmony. השיר התאים לתצוגת האופנה גם בגלל המנגינה והקצב שלה שגורמת לתצוגה לשבת על הביטים של השיר וגם מילות השיר שמתייחסות לכוח הנשי. השתמשנו בויזואלים רבים שצילמנו בתצוגה עצמה, המסלול שהבנות עשו וצילום של המקום ושל ההכנות והוספנו פוסטים מהאינסטגרם של הבנות שראיינו ושל הבנות שהשתתפו בתצוגה עצמה. התמונות מהאינסטגרם של הבנות שראיינו מציגות את העבודות שלהן ובגדים שהן ייצרו בעצמן. התמונות מהאינסטגרם שנלקחו מהבנות שהופיעו בתצוגה עצמה נותנות סיום יפה ומעניין שמסכם את הערב כמו שהן בחרו לפרסם את התמונות האלו על מנת לסכם את החוויה שעברו ועל מנת להעביר את המסר החשוב שיוצרת תצוגת האופנה והוא להבדק ולשמור על הבריאות שלנו בתור הנשים החזקות שאנחנו.

 

רפלקציה אישית

בעקבות הכתבה למדנו איך מתנהלת תצוגת אופנה מצולמת, איך מכינים את הכתבות ומאיזה זוויות מצלמים את

תמונות הסטילס ואת קטעי הוידיאו. היה מאוד נחמד לראות ולחוות איך למרות המצב המגביל והמאתגר בני האדם מסתגלים לכל מצב או סיטואציה בחיים ולומדים איך להתמודד עם המצב בצורה הטובה ביותר. ההתנהלות הזאת נותנת דוגמה אישית ומלמדת אותנו הרבה בתור בני אדם- לא להרים ידיים כשקצת קשה ולהתמודד עם המצב בצורה החיובית והטובה ביותר.

היינו ערוכים לתצוגה מבחינת ציוד, בגלל שלא ידענו את מי נראיין כתבנו שאלות כלליות אך השאלות בראיון זרמו בהתאם לאדם שראיינו ובהתאם לתשובות קודמות שלו.

בהתחלה היינו קצת ביישנים והרגשנו מאוד צעירים ביחס לכל הצוות שהיה באולם ומחוץ לו, התרגשנו לפגוש את המפורסמים ולדבר איתם ובסופו של דבר נפתחנו והרגשנו הרבה יותר בנוח.

החוויה הייתה כיפית ומאוד ריגש לקחת חלק בתצוגת אופנה כל כך שונה ומשמעותית עם מסר מאוד חזק. 

הכתבה היא כתבה שונה ומעניינת, בניגוד לרוב הכתבות בתקופה הזו, הכתבה נותנת תקווה ומקום להבנה שזה המצב וצריך להתמודד איתו בצורה הטובה ביותר. גם אם קצת קשה לא מרימים ידיים ונלחמים על המטרה שלנו עד הסוף כמו שחן חוה טוענת ואן דהן שנמצאת בתחילת דרכה אבל לא נותנת למצב לפגוע בשאיפה. הכתבה מלאה במוזיקה ועוצמה נשית, היא משדרת שהמצב טוב ושהכל חיובי למרות כל ההגבלות שחלו גם במהלך התצוגה. הכל צבעוני ויפה בעין. 

3 שנים של חוויה 
בשנה הראשונה במגמת התקשורת טעמנו מעולם הניו מדיה ומעולם הקולנוע. בהתחלה הכל היה חדש ושונה, לאט לאט התרגלנו. כשהגענו לסוף השנה והיינו צריכים לבחור בין שני העולמות עולם אחד שנרצה להרחיב התלבטנו ולא ידענו מה באמת מתאים לנו. הלכנו על קולנוע כי הרגיש שזה קצת יותר מעניין לעשות סרטים אבל היום אני יודעת שלבנות אתר הרבה יותר מתאים לי והרבה יותר חווייתי בשבילי. בשנה הראשונה של ניו מדיה היינו בקבוצה שלושה- שנהיו החברים הכי טובים. יצאנו לראיין מפורסמים ביחד, צברנו חוויות, צחקנו, התרגשנו, סחבנו את כל הציוד על הגב, התבלבלנו בדרכים, פספסנו קווים באוטובוס אבל בסופו של דבר הכל מסתכם בחוויה אחת גדולה ומעניינת! בנינו אתר מהמם, אינסטגרם מעניין שהפעלנו יחד. צילמנו תמונות, פרסמנו, העלנו לסטורי באינסטגרם האישי שלנו ויצרנו כל כך הרבה עניין. הרגשנו כמו אנשי תקשורת מפורסמים. השנה הזאת הייתה קצת יותר מורכבת, היינו צריכים להצמד יותר לתבנית ולהתאים את עצמנו לנדרש. כל אחד עסק בכתבה משלו ולכן הייתה קצת פחות אחדות, למרות זאת כל אחד בקבוצה עזר לשני גם בכתבה שהיא לא שלו. התחלנו מקבוצה של חמש ועם הזמן היינו רק שלושה פעילים בקבוצה שזה היה קצת יותר קשה. בסופו של דבר נהננו מאוד, כל אחד הביא לאתר את הצבע שלו בנושא, נהננו לבנות הכל יחד ולהרגיש שוב אנשי תקשורת מפורסמים. היום אני יודעת שלהיות אנשי תקשורת זאת עבודה לא כל כך קלה אבל מעניינת בטירוף ואולי אפילו אפתח את זה בעתיד או בצבא. 
 

חוויה אישית
תפקידי באתר היה מנהלת המדיה החברתית, כלומר אני הייתי אחראית לתפעול האינסטגרם של האתר. העלתי פוסטים לאינסטגרם, האינסטגרם אינו מכיל הרבה פוסטים משום שהיה חשוב לי שהדברים שהועלו אליו יתאימו לאתר מבחינת התוכן ומבחינת העיצוב. הפעלתי הרבה את הסטורי באינסטגרם באמצעות שאלונים וחידונים לקהל. ייצרתי היילייטים חדשים לכל תחום ולדברים מעניינים שהועלו בעבר. בתור קבוצה ששלושה בה פעילים היה קצת קשה, לא תמיד כל אחד יכל לעזור לשני והיה קצת יותר עומס, למדנו להסתדר ביחד ולהוציא מהעבודה שלנו את ההכי טוב שיכולנו לתת. כאשת תקשורת אני חושבת שאני מתעניינת בתחום ומשדרת ביטחון עצמי ולכן אני חושבת שאני מתאימה לכך ואולי גם אעסוק בזה בעתיד. הפרוייקט לימד אותי ליצור אתר, לפנות לאנשים, לראיין אותם ולעניין את הצופים בי בדרכים שונות, אני חושבת שאלה גם כלים אמיתיים לחיים עצמם בניגוד לחלק מהמקצועות שמעבירים במערכת החינוך. הנושא של האתר שלנו פונה ונוגע בהמון אנשים מתחומים שונים שוירוס הקורונה פגע בהם ובעסקים שלהם או בכל בן אדם שמתעניין בהשפעות הוירוס על מדינת ישראל. כך אנחנו פותחים לאנשים את העיניים וחושפים אותם לעולם שאולי לא נחשפו אליו לפני, אנחנו מציגים להם את הקשיים שאנשים מתחומים שונים נאצלו להתמודד איתם ואנחנו עושים זאת בדרכים מעניינות- כתבות מצולמות וכתובות, פוסטים באינסטגרם, סטורי באינסטגרם, תמונות, קטעי וידיאו ועוד.. אני אישית מעדיפה עבודת צוות כשצריך לבנות אתר, זה מאוד מחבר לעבוד ביחד, זה יוצר קרבה ויש ערבות הדדית וערבות הדדית הופכת אותך לאדם טוב יותר. נהננתי מאוד לעבוד עם חבריי לקבוצה בשנתיים האחרונות, זה חיבר ואיחד אותנו לכל החיים לדעתי. כאיש תקשורת יש הרבה דברים להתמודד איתם, צריך להפעיל את הראש הרבה ולחשוב כל הזמן איך דואגים לעניין את הצופים. הרבה פעמים נתקלנו בסינונים ובחוסר התאמה בין המרואיין למראיין, והיו קשיים רבים גם עם שאר המקצועות בבית ספר, לא תמיד הספקנו לסיים הכל ולפעמים גם עבדנו עד מאוחר על הפרוייקט. היינו צריכים למצוא דרך להגיע ולחזור ממקומות גם אם היה רחוק מהבית ומאוחר. אני חושבת שתחום הניו מדיה זה תחום לחיים, הוא יוצר ביטחון עצמי, נותן לך לטעום את העולם האמיתי, לקרוא אנשים ולהכנס לראש שלהם, לדעת איך לפנות אליהם ואיך לגעת בהם, אלה כלים שיעזרו לך בכל מקום שתלך. 

 

התחקיר לפודקאסט:

​

א. סיכום תחקיר:

שם המרואיין ותפקידו: מרואיינת 1: אלמוג יהב, מרואיינת 2: חן פטריק, מראיינת 3: שחר אברהמי. 

שלושתן הן תלמידות כיתה יב וגם עובדות עם עמית בפרויקט הזה וכל אחת מהן מספרת מה הכי חסר לה או מה היא הכי החמיצה.

 

ב. השאלות למרואיינים: 

אלמוג איך הקורונה השפיעה עלייך?

יש לך עוד קושי שהיה לך בתקופה זו? 

חן יש לך תחושת החמצה בגלל הקורונה? למשל משהו שפספסת?

איך את מסכמת את תחושת ההחמצה הזו מכיתה יב? 

שחר מה הדבר שהכי חסר לך בכל התקופה הזאת?

 

ג. טקסט לפתיח והסגיר של הכתבה:

הפתיח מתאר במה עוסקת הכתבה, כולל 3-5 ממי״ם, מי המרואיינים ועל מה נדבר עימם. בפודקאסט נרטיבי יעסוק בנושא בהרחבה לפני שמעביר למרואיינים (טור דעה/מאמר עמדה יכול להיות לשמש כפתיח). יתכן פודקאסט נרטיבי ללא מרואיינים.

 הסגיר מסכם את הכתבה והממצאים שלה וקורא לפעולה (בכתבת דעה/עמדה).

 

ה. מבנה הפודקאסט: 

הפודקסט מתחיל עם מוזיקה כששומעים את עמית מספר על הפרויקט.

לאחר מכן עמית הקריין פונה אל המרואיינות.

המרואיינת הראשונה היא אלמוג שתספר איך הקורונה השפיעה עליה, המרואיינת השנייה היא חן שתספר אם יש לך תחושת החמצה ואם כן אז ממה, והמרואיינת השלישית היא שחר שתספר מה הכי חסר לה בכל התקופה הזאת.

לאחר שהקריין עמית יסיים לראיין את כולן הוא יספר מה לו בעצמו הכי חסר בתקופה הזו, ולאחר מכן יודה למאזינים יסכם את הפודקאסט ויסיים את השידור.

לאחר שעמית מסיים את השידור יש כמה שניות של מוזיקה נעימה וכך נגמר השידור.

המוזיקה שבחרנו היא קטע מוזיקלי מהאינטרנט. 

 

ו. תמלול הפודקאסט- קורונה אפקט

עמית: שלום וברוכים הבאים לפודקאסט של קבוצת קורונה אפקט, אני עמית השדרן שלכם.

טוב אז בואו נתחיל מי אנחנו בכלל?! ומה זה קורונה אפקט?!

אז אנחנו בעצם תלמידי כיתה יב בתיכון קציר בחולון ולומדים במגמת תקשורת- ניו מדיה, ועבודת הבגרות שלנו לשנה האחרונה היא בעצם להקים אתר שבו מדובר על איך הקורונה השפיעה עלינו במגוון תחומים בתחום הבידור, המסעדנות, הרפואה והאופנה, וכחלק מהעבודה אנו מגלים וחוקרים על כך לעומק.

אז בעצם איתי נמצאות שאר חברות הקבוצה, חן אלמוג ושחר.

 

עמית: אלמוג איך הקורונה השפיעה עלייך?

 

אלמוג: זו תקופה מאוד מאתגרת. מבחינה חברתית קשה מאוד לשמור על קשרים קרובים בגלל הסגרים וסגירת מקומות בילוי שונים שהיינו רגילים לצאת אליהם ויש תחושת בדידות. בנוסף יש געגוע רב למשפחה המורחבת שמעדיפים לשמור על מרחק בזמן הזה.  גם מבחינת לימודים. מאוד קשה להמשיך ללמוד מהבית דרך המחשב. יש כל כך הרבה הסחות דעת וקשה להתרכז. 

 

עמית: יש לך עוד קושי שהיה לך בתקופה זו? 

 

אלמוג: כן, הקושי לדאוג להיות בקצב, גם להבין את החומר וגם לעשות עבודות שכל מורה נותן ונמדדות בציון. לומדים כל יום משעה 9 בבוקר עד השעה 4 אחר הצהריים, ימים ארוכים של למידה.

 

עמית:  חן יש לך תחושת החמצה בגלל הקורונה? למשל משהו שפספסת?

 

חן: תחושת ההחמצה שלי מהקורונה היא שהשנה הזו התפספסה לנו . שנה אחרונה לפני גיוס במקום ליצור חוויות או לטייל ובכלל לחיות ולהנות מהגיל הזה, שנת 2020 הפכה לשנה שכולנו ישבנו בבית מסגר לסגר וגם כשיצאנו זה היה עם חשש גדול. תמיד מספרים שיש חוויות ביב שתיקח איתך לכל החיים, וציפיתי להגיע ליב ולחוות את מה שכולם מספרים את הטיולים החברים וההווי בבית ספר , חוויות שהחמצנו בעקבות הקורונה והזמן הזה לא יחזור.

 

עמית: איך את מסכמת את תחושת ההחמצה הזו מכיתה יב? 

 

חן: מבאס אותי ממש שכיתה יב תהיה זכורה לנו כשנה של קורונה שבקושי היינו בבית ספר, נקווה שהליך החיסונים יהיה מהיר, ואולי נספיק עוד לנצל את מה שנשאר לנו מהשנה האחרונה שלנו ללימודים.

 

עמית: שחר מה הדבר שהכי חסר לך בכל התקופה הזאת?

 

שחר: הדבר שהכי חסר לי בתקופה האחרונה זה הקניונים, המסעדות ובתי הקולנוע שסגורים . הכי חסר לי המפגשים עם המשפחה המורחבת בגלל שלפני הקורונה היינו נפגשים כל סוף שבוע ובחגים ובתקופה הזאת של הקורונה אין את האפשרות להיפגש עם המשפחה ועם סבתא וסבא שלי , והמרחק הזה משפיע. בנוסף בכל שנה כל קיץ ונהגנו לטוס ולטייל השנה זה לא קרה  וזה היה חסר לי.

 

עמית : אני חייב לשתף שאצלי הקושי היה בפן החברתי, אני מדריך בתנועת הצופים בשבט איתן ראשלצ וכל עניין הצופים היה מאוד חסר לי, הקושי הרב שהיה לי בתור מדריך זה להעביר פעולות בזום, השגרה הפרונטלית של הפעולות היה מאוד חסר. כמו כן אני בן אדם שמאוד אוהב להיפגש עם חברים ואם חניכי בצופים  והיה לי קושי רב להיפגש איתם בגלל ההנחיות שהיו.

 

עמית: השנה הזו תיזכר לכולם כשנה מיוחדת לטוב ולרע , לפחות יש כרגע את התקווה שהחיסונים שכולי תקווה שיחזירו אותנו לשגרה הטובה שהיתה לפני הקורונה , תודה שחר חן ואלמוג ששיתפתם אותנו בחוויות ובתחושות.

ובעזרת השם בקרוב מאוד נחזור לשגרה שלנו ולחיים שלנו לפני הקורונה.